הלכות חמץ ומצה
הלכות חמץ ומצה פרק א
ה חמץ שנתערב בדבר אחר בפסח, בין במינו בין שלא במינו--הרי זה אוסר בכל שהוא. וחמץ של ישראל שעבר עליו הפסח--אף על פי שהוא אסור בהניה--אם נתערב בין במינו בין שלא במינו, הרי זה מותר לאוכלו אחר הפסח: שלא קנסו ואסרו, אלא בחמץ עצמו; אבל התערובת מותרת באכילה, לאחר הפסח.
----------------
הלכות מאכלות אסורות פרק טו
ט חמץ בפסח--אף על פי שהוא מאיסורי תורה, אינו בכללות אלו: לפי שאין התערובת אסורה לעולם--שהרי לאחר הפסח תהיה כל התערובת מותרת, כמו שביארנו. לפיכך אוסר בכל שהוא,
בין במינו בין שלא במינו.
[יב] ייראה לי, שאפילו דבר שיש לו מתירין--אם נתערב בשאינו מינו, ולא נתן טעם--מותר: לא יהיה זה שיש לו מתירין חמור מטבל, שהרי אפשר לתקנו; ואף על פי כן שלא במינו בנותן טעם, כמו שביארנו. ואל תתמה על חמץ בפסח, שהתורה אסרה "כל מחמצת" (שמות יב,כ); לפיכך החמירו בו, כמו שביארנו.
Hag Kasher v'Samei'ach,
RRW
No comments:
Post a Comment