Misas Tzaddikim Mechaperes

The following is published with the permission of 

 the Machon Shmuel Research Institute, www.MachonShmuel.com 

All rights reserved by the Machon Shmuel Research Institute.

*****

בס"ד

Misas Tzaddikim Mechaperes

Question

How does the death of a Tzaddik atone for the sins of the generation? Does this operate based on the His'orerus caused as a result or based on a "Tikkun" which is performed (in which case the death would only atone if one is aware that it occurred)? Or are the sins of the generation forgiven as a gesture of kindness from above (in which case the Kaparah would be effective regardless of one's knowledge of the death)? Is there perhaps other explanations as to how the atonement is achieved?

The Death of a Tzaddik as an Atonement

 The concept of atonement through the death of a Tzaddik is mentioned many times in the Gemara and Midrash.[1]  There are a number of ways how this idea has been derived from verses in the Tanach. They include the following:

·         When detailing the laws pertaining to Yom Kippur, the Torah states that these laws were told to Moshe "following the death of the two sons of Aharon."[2]  The death of Aharon's sons took place on the first day of Nissan, much before Yom Kippur. Why, then, is their death mentioned in relation to this day? From this is derived that just as Yom Kippur offers atonement for the sins of the Jewish people, so too is with regards to the death of Tzaddikim (in this case, Nadav and Avihu).[3] 

·         The laws of the Parah Adumah were given to Moshe on the first day of Nissan.[4]  However, they are written in Parshas Chukas (nearly forty years later), adjacent to the description of the death of Miriam. [5] From this is derived that just as the Parah Adumah atoned for the Chet Ha'egel, so too does the death of Tzaddikim atone for the sins of their people.[6]

·         Directly before the death of Aharon, his priestly garments were removed and transferred to his son and successor, El'azar.[7] From this we can also learn that the death of a Tzaddik effects atonement similar to the atonement achieved by the priestly garments.[8]

·         In Sefer Shmuel it is related that during the reign of Dovid Hamelech, a three-year famine beset the land. Upon the reburial and eulogy of Shaul, Hashem rescinded the decree and rain fell once more.[9]  From this we can see that the death (and consequent eulogy) of a Tzaddik has the power to revoke negative decrees caused by the sins of the nation.[10]

Atonement Through Teshuvah

The atonement brought about by the death of a Tzaddik has been connected in many sources to the Teshuvah which is aroused as a result.[11] When a Tzaddik passes on, one contemplates on the fact that if the righteous has been punished, all the more so should be for those that are on a much lower spiritual level.[12] Furthermore, until his passing one might have been able to rely on the Tzaddik's prayer and merits to protect the generation from harm, but now it is up to the people themselves.[13] These thoughts arouse feelings of Teshuvah, which are further deepened by the realization that at times the Tzaddik's death is a cause of the sins of the generation.[14]

The Kapparah is even more effective when a Hesped--eulogy--of the Tzaddik takes place. The good deeds of the Tzaddik are recounted, motivating those present to emulate his ways.[15] Moreover, the actual Hesped is a great Mitzvah, a reason to merit a Kapparah in its own right.[16]

A Tzaddik's death evokes much pain and yearning, particularly in the Tzaddik's followers, as they reflect on the great loss they have suffered. This pain itself brings about an atonement for their sins.[17]

According to this approach, it would be necessary to be aware of the Tzaddik's death for atonement to be achieved, for only then can the proper effect take place.

A Tzaddik's Death: An Auspicious Time

From other sources, however, it is implied that the atonement is attained through the Tzaddik's death itself, even if Teshuvah had not been accomplished as a result.[18] The day of a Tzaddik's death is an Eis Ratzon, an auspicious time above, for Hashem is joyful that the Tzaddik has been brought close to him. As a result of this joy, Hashem forgives the sins of the generation.[19]

Chassidic sources state that the Tzaddik's life-long service of Hashem culminates on the day of his death, arousing an Eis Ratzon above. This evokes the revelation of the attribute of "Notzer Chesed" ("He Who Preserves Kindness," the eighth of Hashem's thirteen attributes of mercy), effecting atonement even for Aveiros committed intentionally.[20]

This does not mean that the Tzaddik's death does not cause an arousal for Teshuvah. To the contrary: When one realizes that his sins have been forgiven, this motivates him to change his ways and fulfill of Hashem's commandments.[21]

Some maintain that a condition applies. The Tzaddik's death can only atone for those who have faith in the Tzaddik. One who does not respect the Tzaddik cannot expect to gain from his death.[22] However, those who do hold highly of the Taddik receive atonement, without a need for them to do Teshuvah. It follows that even if they are unaware of the Tzaddik's death, atonement can be achieved. 

An Alternative Method of Atonement

Alternatively, the method in which the Tzaddik's death atones can be explained as follows: The status of a person's righteousness can be measured in comparison to the other members of the generation. When the rest of the generation is wicked, even one who is slightly better can be considered righteous. Conversely, when there is a Tzaddik in the generation, one can be deemed unworthy when compared to him.

Hence, when Hashem sees that the members of a certain generation are unworthy, one method of acquitting their misdeeds is by removing the Tzaddik. In comparison to the other nations of the world, the Jews are considered righteous, and their sins can be pardoned.[23]

It should be noted that the dictum "Misas Tzaddikim Mechaperes" can be understood to be referring to the Tzaddik himself. The sin of the Chet Ha'daas took effect on every human, even the most righteous, instilling a certain impurity. The death of the Tzaddik cleanses him from this impurity, allowing him to remain totally pure.[24]  

Some say that if the Tzaddik himself has sinned, his death atones for his own sins and not for those of the generation. But if he is clean from sin, his death can serve as an atonement for others.[25]

Conclusion

In conclusion it can be said that a Tzaddik's death atones both as a result of the His'orerus to Teshuvah it causes and due to the Eis Ratzon aroused above. Perhaps it can be said that although the Kapparah takes place in any case, it is internalized in the person when accompanied by Teshuvah.[26] 

---

[1]  ראה הערות הבאות.

ונוסף ע"ז--ראה יומא (מב, א): וההוא יומא נח נפשיה דרביא בר קיסי, ואנחו בה סימנא: רביא [בר] קיסי מכפר כשעיר המשתלח. וברש"י שם: נח רביא בר קיסי - שם חכם. מכפר - מיתת צדיקים מכפרת, כדאמר בעלמא (מועד קטן כח, א): למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה - לומר לך: מה בגדי כהונה מכפרין אף מיתת צדיקים מכפרת.

בראשית רבה (מד, ה): ולא עוד אלא בשעה שיהיו בניך באים לידי עבירות ומעשים רעים אני רואה צדיק אחד שבהם ומכריעו עליהם שהוא יכול לומר למדת הדין די אני נוטלו ומכפר עליהם.

שמות רבה (לה, ד): אמר הקדוש ברוך הוא אני נוטל מהם צדיק אחד וממשכנו בעדם ומכפר אני עליהם על כל עונותיהם, וכה"א (איכה ב) ויהרוג כל מחמדי עין.

וראה בפנים יפות (במדבר כ): דמיתת צדיקים . . . מכפרת על הדור וע"י מיתתו מציל הרבה רשעים שנתחייבו מיתה, כמבואר בזוהר. ומציינים שם המו"ל לזהר (ח"ב י, ב): דתנינן על תרין מלין צדיקיא מסתלקי מעלמא עד לא ימטי זמנייהו, חד על חובי דרא דכד אסגיאו חייביא בעלמא אינון זכאין דמשתכחי בינייהו אתפסון בחוביהון.

[2]  ויקרא (טז, א ואילך): וַיְדַבֵּר יְדוָד, אֶל-מֹשֶׁה, אַחֲרֵי מוֹת, שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן--בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי-יְדוָד, וַיָּמֻתוּ. .וַיֹּאמֶר יְדוָד אֶל-מֹשֶׁה, דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן אָחִיךָ, וְאַל-יָבֹא בְכָל-עֵת אֶל-הַקֹּדֶשׁ וגו'.

[3]  ירושלמי יומא (א, א): א״ר חייה בר בא, בני אהרן באחד בניסן מתו, ולמה הוא מזכיר מיתתן ביום הכיפורים? ללמדך שכשם שיום הכיפורים מכפר על ישראל כך מיתתן של צדיקים מכפרת על ישראל.

ויקרא רבה (כ, יב): א"ר חייא בר אבא, בא' בניסן מתו בניו של אהרן, ולמה מזכיר מיתתן ביום הכפורים? אלא מלמד שכשם שיום הכפורים מכפר כך מיתתן של צדיקים מכפרת. ומנין שיום הכפורים מכפר? שנאמר (ויקרא טז) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם.

[4]  גיטין (ס, א-ב): דאמר רבי לוי: שמנה פרשיות נאמרו ביום שהוקם בו המשכן, אלו הן: פרשת כהנים, ופרשת לוים, ופרשת טמאים, ופרשת שילוח טמאים, ופרשת אחרי מות, ופרשת שתויי יין, ופרשת נרות, ופרשת פרה אדומה.

[5]  במדבר (יט, א ואילך): וַיְדַבֵּר יְדוָד, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר.  ב זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר-צִוָּה יְדוָד לֵאמֹר:  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה וגו'. ושם (כ, א): וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה מִדְבַּר-צִן, בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, וַיֵּשֶׁב הָעָם, בְּקָדֵשׁ; וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם, וַתִּקָּבֵר שָׁם.

[6]  מועד קטן (כח, א): אמר רבי אמי: למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה - לומר לך: מה פרה אדומה מכפרת - אף מיתתן של צדיקים מכפרת.

ירושלמי יומא (א, א): א״ר בא בר בינה, למה סמך הכתוב מיתת מרים לפרשת פרה? ללמדך שכשם שאפר פרה מכפרת על ישראל כך מיתתן של צדיקים מכפרת על ישראל.

ויקרא רבה (כ, יב): א"ר אבא בר אבינא, מפני מה נסמכה פרשת מיתת מרים לאפר פרה? אלא מלמד שכשם שאפר הפרה מכפר כך מיתת הצדיקים מכפרת.

הא דפרה אדומה מכפרת, נאמרו בזה כמה פירושים:

·         מכפרת על חטא העגל--תוספות (מועד קטן שם ד"ה מה פרה אדומה מכפרת): פירוש על מעשה העגל וכדאמרינן במדרש משל לבן השפחה שטינף פלטירין של מלך אומר המלך תבא אמו וכו'.

קרבן העדה (ירושלמי שם ד"ה שכשם שאפר פרה מכפרת על ישראל): על מעשה עגל כדאיתא במדרש.

·         הקרבנות מכפרים, ופרה אדומה נקראת חטאת--רבינו חננאל (מועד קטן שם): א"ר אמי, למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? מה פרה זו מטהרת חטאים, ונקראת חטאת וכל חטאת מכפרת עון, כך מיתתן של נשים צדקניות מטהרת ומכפרת עונותיהן של ישראל, וכ"ש מיתתן של צדיקים שמכפרת.

ראה רש"י (במדבר כ, א ד"ה ותמת שם מרים): למה נסמכה פרשת מיתת מרים לפרשת פרה אדומה, לומר לך מה קרבנות מכפרין אף מיתת צדיקים מכפרת.

·         מטהרת על טומאת מת--אלשיך (ויקרא טז): והנה ראוי לשים לב . . אומרו שאפר פרה מכפר, כי הלא אינו אלא מטהר . . . והן אמת כי הוא מעין שאלה זו נשאל בגמרא (עי' ע"ז כג ב) ותרצו חטאת קרייה רחמנא. עוד יתכן כי הוא ענין כתוב אצלנו על מאמרם ז"ל (במדבר רבה יט ח) על הפרה אדומה, משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך אמר המלך תבא אמו ותקנח וכו'. והענין בשום לב איך תסיר הפרה טומאת הנטמא במת. אך הוא, כי זוהמת נחש אשר נדבקה באדם וזרעו שהיתה כרוכה בהם מביאה את המיתה כנודע. שעל כן כאשר פסקה זוהמתנו במתן תורה יאמר חרות על הלוחות חירות ממלאך המות (שיר השירים רבה ח ו א), ובשוב הזוהמא על ידי העגל שבה המיתה למקומה. ועל כן כאשר יגע איש במת תדבק בו חלאת הזוהמת ההיא הכרוכה במת והיא תטמאנו. ומי מקנח הזוהמא שנדבקה בנוגע, הלא הוא אפר הפרה וישאר האיש טהור כשהיה. והן זאת ענין כפרת כל עון אשר חטא. כי הטומאה שנדבקה בחוטא בהעוותו מקנחה הוא יתברך ממנו על ידי התשובה. ועל כן נקראת כפרה כמה דאת אמר (בראשית לב כ) אכפרה פניו במנחה, ובלשון הגמרא (גיטין נו א) בעי לכפורי ידיה בההוא גברא. והוא ממש ענין הפרה שמקנחת הטומאה שדבקה בנוגע במת, והיינו כפרה כמדובר.

[7]  במדבר (כ, כו):  וְהַפְשֵׁט אֶת-אַהֲרֹן אֶת-בְּגָדָיו, וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת-אֶלְעָזָר בְּנוֹ; וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף, וּמֵת שָׁם.

[8]  מועד קטן (כח, א): אמר רבי אלעזר: למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה? - מה בגדי כהונה מכפרין - אף מיתתן של צדיקים מכפרת.

תוספות (שם ד"ה מיתת אהרן לבגדי כהונה): דכתיב (במדבר כ) והפשט את אהרן את בגדיו ואהרן יאסף ומת שם וכן פי' בקונטרס. ואין לפרש מיתת בני אהרן לבגדי קדש ילבש לפי שאינו סמוך כ"כ.

הא דבגדי כהונה מכפרין--בזבחים (פח, ב): ואמר רבי עיניני בר ששון: למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה? לומר לך: מה קרבנות מכפרין, אף בגדי כהונה מכפרין, ע"ש.

[9]  שמואל ב' (כא, א): וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָוִד שָׁלֹשׁ שָׁנִים, שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה, וגו'. ושם (כא, יד): וַיִּקְבְּרוּ אֶת-עַצְמוֹת-שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן-בְּנוֹ בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן בְּצֵלָע, בְּקֶבֶר קִישׁ אָבִיו, וַיַּעֲשׂוּ, כֹּל אֲשֶׁר-צִוָּה הַמֶּלֶךְ; וַיֵּעָתֵר אֱלֹקים לָאָרֶץ, אַחֲרֵי-כֵן.  וברש"י (שם כא, יד ד"ה כל אשר צוה המלך): להספיד עליהם בכל ערי ישראל.

[10]  ויקרא רבה (כ, יב): ומנין שמיתתן של צדיקים מכפרת? דכתיב (שמואל ב כא) ויקברו את עצמות שאול, וכתיב ויעתר אלקים לארץ אחרי כן.

 וראה אלשיך (ויקרא טז): והראיה היא מאומרו (שמואל ב כא יד) ויקברו את עצמות שאול, וכתיב (שם) ויעתר אלקים לארץ אחרי כן. והוא כי אומרו אחרי כן הוא מיותר, אך הוא לומר על שלא קברו את שאול מאז כי אם עתה. על כן מה שויעתר אלקים לארץ היה אחרי כן ולא מתחלה, לומר שאם לא כן גם מקודם היה ה' מעתיר לארץ מאז. אלא שמה שאיחרו קבורתם גרם שמה שויעתר אלקים לארץ היה אחרי כן.

[11]  ראה הערות הבאות.

ונוסף ע"ז ראה בית הבחירה להמאירי (מו"ק כח, א): לעולם יהרהר אדם בעצמו יום המיתה וענינו כדי שידאג ויפשפש במעשיו ויבין לאחריתו . . . ויותר במיתת החכמים שדי במיתתם תוכחת לעם והערה למתעוררים והוא שאמרו עליה שמכפרת כקרבנות או כיום הכפורים.

של"ה (מסכת תענית פרק תורה אור אות קס): ובזה מתורצים שני מאמרים דסתרי אהדדי. רבותינו ז"ל אמרו (מועד קטן כח א) מיתת צדיקים מכפרת. ובפרק חלק (סנהדרין קיג ב) אמרו, צדיק אבד מהעולם רעה באה לעולם, שנאמר (ישעיה נז, א) 'מפני הרעה נאסף הצדיק. אלא, לא קשיא, כשאין מתעוררים לתשובה רעה באה לעולם, וכשמתעוררים לתשובה אזי מיתתו מכפרת.

ושם (אות קסט): ואז יתבאר המאמר (ויקרא רבה פ"כ סי"ב), דלעיל (אות קנח). אמר, כשם שיום הכפורים מכפר כך מיתת צדיקים מכפרת. כלומר, כמו שיום הכפורים אינו מכפר אלא לשבים (שבועות יג א), כמו שכתוב (ויקרא כג, כז) 'אך בעשור לחדש', מכפר הוא לשבים ואינו מכפר לשאינם שבים, כך מיתת צדיקים אינה מכפרת אלא לשבים.

ערבי נחל (ויחי דרוש ג'): משא"כ ביאשיהו שעליו נאמר והבאתי את השמש בצהרים, שמת בלא עתו, דאז אינו מכפר, לכן אמר הנביא שפיר הצדיק אבד, שאבידה גמורה היא שנאבד אותה כלי חמדה ואין בו שום תמורה והנאה כי אינו מכפר, והטעם משום ואין איש שם על לב לעשות תשובה על ידי פטירתו, ואז אינו מכפר.

[12]  של"ה (שם אות קסא): ומה שאמרו, מיתת צדיקים מכפרת, נראה לי לפרש בתרין אנפין, ושניהם מעוררים לתשובה, וענין מיתת הצדיקים מכפרת נובע ממה שאמרו (שבת לג ב), צדיק נתפס בעון הדור, ואני מפרש בזה שני פירושים. האחד, בשביל הדור, והשני בשביל הצדיק. בשביל הדור, רצוני לומר, שילמדו הדור קל וחומר בעצמם ויבינו, אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי הקיר (מועד קטן כה ב), וכמו שכתב רש"י על 'ונקדש בכבודי' . . . וזוהי סיבה שהצדיק נתפס כשהדור חוטאים (שבת לג ב), (הוא) בשביל הדור שיתעוררו לתשובה מטעם הנזכר לעיל.

משך חכמה (ויקרא טז): ואח"כ אמר דוגמת פרה אדומה, שהיא גורמת טהרה, כן על ידי מיתת צדיק נתעורר האדם לעשות תשובה ולטהר מחטאיו, שמתבונן אם בארזים נפלה שלהבת וכו' וכיוצא בזה. או על דרך הני בריוני דרבי זירא, דאמרו עד השתא הוי לן גברא דבעי רחמי עלן וכו'. וזהו ענין טהרה כפרה אדומה.

[13]  של"ה (שם): ומה שאמרו, מיתת צדיקים מכפרת, נראה לי לפרש בתרין אנפין, ושניהם מעוררים לתשובה, וענין מיתת הצדיקים מכפרת נובע ממה שאמרו (שבת לג ב), צדיק נתפס בעון הדור, ואני מפרש בזה שני פירושים. האחד, בשביל הדור, והשני בשביל הצדיק . . . ועוד נותן התעוררות, שכשהצדיק חי, אז הדור חוטאים, וסומכים על זכות הצדיק שיגין עליהם ויתפלל עבורם, אבל כשהצדיק נעדר 'ואפס עצור ועזוב' (דברים לב, לו), אזי חושב כל אחד, אם אין אני לי מי לי (אבות פ"א מי"ד), נמצא בהכרח 'יעזב רשע דרכו' וגו' (ישעיה נה, ז). וזהו שכתוב (איכה ה, טז) 'נפלה עטרת ראשנו', דהיינו התלמיד חכם, אזי אוי ואבוי לנו כי חטאנו, ואז 'נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה (אל) [עד] ה'' (שם ג, מ).

משך חכמה (שם): ואח"כ אמר דוגמת פרה אדומה, שהיא גורמת טהרה, כן על ידי מיתת צדיק נתעורר האדם לעשות תשובה ולטהר מחטאיו, שמתבונן אם בארזים נפלה שלהבת וכו' וכיוצא בזה. או על דרך הני בריוני דרבי זירא, דאמרו עד השתא הוי לן גברא דבעי רחמי עלן וכו'. וזהו ענין טהרה כפרה אדומה.

הסיפור דרבי זירא הוא בסנהדרין (לז, א): הנהו בריוני דהוה בשיבבותיה דרבי זירא, דהוה מקרב להו כי היכי דניהדרו להו בתיובתא. והוו קפדי רבנן. כי נח נפשיה דרבי זירא אמרי: עד האידנא הוה חריכא קטין שקיה דהוה בעי עלן רחמי, השתא מאן בעי עלן רחמי? הרהרו בלבייהו, ועבדו תשובה.

                                                                 

[14]  של"ה (שם אות קסב): השני, בעבור הצדיק, ודבר זה יתבאר על פי מה שפירש קדוש ה' כבוד אבא מורי זלה"ה . . . כי מי שהוא בדור חוטא, ומעורב ביניהם, אף שהוא צדיק גמור, מכל מקום לפעמים לומד מהם איזה מדה מגונה. וזה היה ענין נח 'את האלהים התהלך' (בראשית ו, ט), במקום שאין שם אלא השם יתברך לבדו, דהיינו שהיה תמיד בהתבודדות, שהיה ירא שמא ילמד ממעשיהם. אבל אברהם כחו היה גדול כו' (רש"י בראשית ו, ט) . . . וכן היא לפעמים גם כן מיתת הצדיק, אמת שמת מחמת חטאו, אבל גרם זה שחטא, הוא מהדור שהוא מעורב ביניהם, ואילו היה בדור אחר לא היה חוטא. זהו ענין צדיק נתפס בעון הדור. וגם זה הדבר מביא את הדור לתשובה, ושיתקנו קלקולם, כי לא זו [בלבד] שהם חוטאים, אלא אף זו שטמאו את הקדש, וגרמו איזה חטא להצדיק שהיה נתפס.

                                                                                                                           

[15]  מלבי"ם (בראשית לה): שמיתת צדיקים מכפרת ע"י ההספד שמספידים עליהם ומזכירים זכיותיהם ושבים בתשובה.

                                                                                                              

[16]  קרבן העדה (יומא א, א ד"ה כך מיתתן של צדיקים מכפרת על כל ישראל): אם נספדים כהלכה, לכך נאמרו כאן [מיתת בני אהרן אצל יוה"כ] שיבכו עליהן ביה"כ.

פירוש מהרז"ו (ויק"ר כ, יב): שעיקר הטעם שמיתת צדיקים מכפרת הוא בעבור ההספד והכבוד שנוהגים בקבורתו, שאם לא יעשו כן, לא די שאינו מכפר אבל עוד נענשים כו' ע"ש.

תורה תמימה (במדבר פרק כ הערה ב): והנה בכלל לא נתבאר [הערת המלקט: צ"ע] ערך הענין שמיתת צדיקים מכפרת ומה טעם בדבר, וי"ל כונת הענין ע"פ מ"ש בפדר"א פרק י"ז בענין מיתת שאול דכתיב ביה (ש"ב כ"א) ויקברו את עצמות שאול ויעתר אלהים לארץ אחרי כן, וז"ל, כיון שראה הקדוש ברוך הוא שגמלו לו חסד [שצמו ובכו וספדו לו, כמבואר שם] מיד נתמלא רחמים, שנאמר ויעתר אלהים לארץ אחרי כן וכו', ע"כ. מבואר מזה שלא המיתה עצמה מכפרת אלא האבל והכבוד שנוהגין במיתת צדיקים, כי כבוד זה הוא כבוד ה'.

[17]  תולדות יצחק (לזקנו של הב"י--במדבר כ): ומה שסמכו חז"ל מיתת מרים לפרה לומר מה קרבנות מכפרים אף מיתת צדיקים מכפרת, יש לשאול אם כן היה ראוי שיסמכו לקרבנות של חטאת ועולה, שהפרה אינה קרבן גמור, ואף על פי שאמר בה שריפת החטאת. ונראה שכוונת חז"ל, שמי שאינו עושה הרגש בנפשו במיתת הצדיקים אינו מכפר לו, אבל צריך שיתאבל בלבו ויחשוב שמיתת צדיקים רעה גדולה לישראל, ויכנע וישפיל גאותו ויהיה נחשב לעצמו כעפרא דארעא, ולכן סמך מיתת מרים לפרה אדומה שצותה התורה ושרף את הפרה לעיניו, את עורה ואת בשרה ואת דמה על פרשה ישרוף, ואיש אשר כזה יכפר לו מיתת הצדיקים, וכן כתב במדרש הזוהר דהא דקרינן ביומא דכפוריא אחרי מות שני בני אהרן, דמאן דמצטער על מיתת הצדיקים מעברין ליה חוביה.

(ראה מגן אברהם (ריש סימן תרכא): בזוהר כל מי שמצטער על מיתת בני אהרן או מוריד דמעות עליהם מוחלין לו עונותיו ובניו אין מתים בחייו, וכ"כ בשם האר"י.)

ערבי נחל (ויחי דרוש ג'): והנה ענין מה שמיתת צדיקים מכפר, הענין הוא, כשהצדיק נפטר אזי כל קרוביו ואוהביו ויודעיו יש להם להצטער הרבה מסתמא עליו, וע"י הצער והגעגועין האלה יש להם כפרת עון.

[18]  אמרי יושר (ויק"ר שם): וכשם שיו"כ מכפר עונות כן מיתת צדיקים, ומנין שיוה"כ מכפר עונות, שנאמר כי ביום הזה, עיצומו של יום מכפר אף בלי תשובה, ונאמר במיתת צדיקים ויעתר ה' לארץ אחרי כן בלי דבר תשובה.

[19]  של"ה (שם אות קעא): כשם שיום כפורים מכפר כו'. שמעתי מפרשים, נודע כי עצם היום של יום כפור הוא יום רצון, כי כן קבע הקדוש ברוך הוא 'אחת בשנה' (ויקרא טז, לד), ועל כן, עצומו של יום מכפר (יומא פה ב). כן יום מיתת הצדיק הוא יום רצון, אף שהוא יום אבל למטה, מכל מקום בישיבה של מעלה הוא יום הילולא, כמבואר בזהר (ח"ג דף רצ"א ע"א) בהילולא דפלוני כו'. ומאחר שהוא גם כן יום רצון, על כן מכפר גם כן.

משך חכמה (שם): דיום הכיפורים מכפר מצד שהוא עת רצון, והוא ענין סגולי למקום ברוך הוא אשר בו יכפר עון עמו בני ישראל. כן במיתת צדיקים הוא עת רצון, ורוכב ערבות שש ושמח בבוא אליו נקי וצדיק ומכפר, והוא מצד הסגולה.

                                                                                      

[20]  אגרת הקדש (לאדה"ז סי' כח): והנה מודעת זאת דאבא יונק ממזל השמיני כו' והוא תיקון ונוצר אותיות רצון והיא ג״כ עת רצון [בלוח התיקון מתקן דצ"ל: דאבא יונק ממזל השמיני הוא תיקון נוצר חסד נוצר אותיות רצון והיא עת רצון] המתגלה ומאיר בבחי' גילוי מלמעלה למטה בעת פטירת צדיקי עליון עובדי ה׳ באהבה במסירת נפשם לה׳ בחייהם ערבית ושחרית בק״ש שעי״ז היו מעלים מ״נ לאו״א בק״ש כידוע. (וכן בת״ת דמחכמה נפקא) ועי״ז היו נמשכים ויורדים בחי' מ״ד מתיקון ונוצר חסד והם הם המאירים בבחי' גילוי בפטירתם כנודע שכל עמל האדם שעמלה נפשו בחייו למעלה בבחי' העלם והסתר מתגלה ומאיר בבחי' גילוי מלמעלה למטה בעת פטירתו. והנה ע״י גילוי הארת תיקון ונוצר חסד בפטירתן מאיר חסד ה׳ מעולם עד עולם על יראיו ופועל ישועות בקרב הארץ לכפר על עון הדור אף גם על הזדונות שהן מג׳ קליפות הטמאות שלמטה מנוגה.

[21]  שיחות קודש (תשל"ז ח"ב ע' 380): דער ענין פון כפרה איז דאך פארבונדן מיט דעם ענין התשובה, ווארום עיקר הכפרה איז דאך פארבונדן דערמיט וואס מ'טוט תשובה, "שב בידיעתו" (חולין ה, ב), און ערשט דעמולט איז דער קרבן מכפר, ד.ה. אז דער ענין התשובה איז א תנאי עיקרי אין דעם ענין הקרבן, וואס דוקא דעמולט איז דעד קרבן פועל פעולתו.

 וואס דערפון איז אויך פארשטאנדיק בנוגע צו דעם ענין הכפרה פון "פרה אדומה", ועד"ז בנוגע צו דעם ענין הכפרה וואס טוט זין אויף דורך "מיתת צדיקים" - אז דאס איז פארבונדן דערמיט וואס ס'איז דא דער ענין התשובה, חרטה גמורה על העבר וקבלה טובה על להבא, בנוגע צו די ענינים אויף וועלכע מ'דארף האבן דעם ענין הכפרה.

. . . ד.ה. אז דער ענין פון "מיתת צדיקים" איז מעורר און דערמאנט אז מ'האט די כפרה פון דעם אויבערשטן על כל הענינים בלתי רצויים, וואס דאס גיט די שטארקייט און די התעוררות און נתינת כח, אז מכאן ולהבא זאל מען טאן ביתר שאת וביתר עוז אין אלע ענינים, סיי בנוגע צו די ענינים פון "סור מרע" - אין אן אופן פון "סור", און סיי בנוגע צו די ענינים פון "עשה טוב" - אין אן אופן של עשי' ופעולה.

(וע"ש שזה נאמר בהמשך להבאת דברי אדה"ז הנ"ל באגה"ק.)

[22]  משך חכמה (שם): אך בתנאי שיהיה כמו ביום הכיפורים, דאימת יום הכיפורים מכפר? דוקא כשקראוהו מקרא קודש. הא במבעט ביום הכיפורים, שמבזהו ואינו מחשיבו בלבו, רק כמו כל הימים - אינו מכפר. כן בצדיק, אם מחשיבו ומרוממו - אז מיתתו מכפרת. אבל במבעט בלבו את הצדיק - אז אינו מכפר עליו.

[23]  משך חכמה (שם): וכשבירת הלוחות, הפירוש, שיש צדק המוחלט, וצדק המצטרף, כמו בדורותיו היה צדיק - הא בדורו של (אברהם, משה שמואל) לא היה צדיק (סנהדרין קח, א), וזה צדק המצטרף. וכמו (כן) יש רע המוחלט, ורע המצטרף, וכמו (מלכים - א, יז, יח) "באת להזכיר עוני" - שעד עכשיו הייתי צדיק ועכשיו נגדך אני רשע (ילקוט שם). וזה שאמרו (יומא לה, ב): הלל מחייב עניים. ואם יש צדיק אשר הוא מורה ומדריך הדור, ובני דורו אינם נושאים לו פנים, ואינם שמים לב לדבריו, והיה להם ללמוד ולא למדו, אז השם יתברך הרוצה בהיצדקם לוקח הצדיק, ואז נגד שאר האומות המה צדיקים. שכשהיה צדיק בחיים היו נגדו רשעים . . . וזה ממש כשבירת הלוחות ששיבר אותם כדי שידונו כפנויה ולא כאשת איש, שאם ידון אותם בעשית העגל בעת קבלת הלוחות בידם - מה גדולה עונם! לכן שבר אותם. וזה דומה ממש לשבירת הלוחות, והבן.

[24]  של"ה (שם אות קע): שמעתי מפרשים (תורת משה להאלשיך ויקרא טז, ג) 'כשם שאפר פרה מכפר', 'מכפר' רצה לומר: 'מקנח' רוח הטומאה הבא מכח סמאל שהוא מלאך המות, 'כך מיתת צדיקים מכפרת', כלומר, 'יקר בעיני ה' המותה לחסידיו' (תהלים קטז, טו). כי המיתה היא לטובתו, מקנח ממנו זוהמת החומר, שבא מסמאל שרכב על הנחש והסית, ועטיו של נחש גרם החומר העכור, ומיתת הצדיק מקנחת, ונשאר זך וטהור למעלה.

[25]  אלשיך (ויקרא טז): ונבא אל ביאור ענין כוונת המאמר (ויקרא רבה כ יב). ואומרה כי הנה מחלוקת השלמים האלה תסוב לדעת, אם מיתת הצדיקים מכפרת דוקא אם מיתתו בלא חטא מצד עצמו, אך אשר בחטאו ימות די לו יכפר על עצמו אך לא יכפר גם על אחרים. או נאמר כי רב כח הצדיק כי גם במותו בחטאו עצמות מיתתו מכפרת גם על הדור. והנה דעת רבי אבא בר אבינא כי דוקא הוא בהיות מיתתו בלתי צריכה לכפר על עצמו. וזה אומרו מפני מה נסמכה פרשת מיתת מרים לאפר פרה . . . לומר שבאופן ובחינת מה שאפר פרה מכפר, בבחינה ההיא מיתת הצדיקים מכפרת. והוא, כי כשם שאפר פרה אינה מכפרת אם לא כאשר נשמרה מכל טומאה כנודע מדרכי שמירותיה, כך מיתת הצדיקים מכפרת כשאין במיתה ההיא חלאת טומאת עון אשר ימות בו הצדיק ההוא. ולכן היה הסמיכות במרים כי טהורה היתה ולא מתה בחטאה. ומזה יצא לו לימוד אל כל מיתת הצדיקים כי מכפרת היא. אך כשם שאפר פרה מכפר שהוא בלי טומאת עון מצד עצמו, כך מיתת הצדיקים מכפרת שהוא כשאין מתים על עונם: אך רבי חייא בר אבא חולק על רבי אבא, שדעתו שאף גם במות צדיק בחטאו מיתתו מכפרת . . . וזה מאמר רבי חייא באחד בניסן מתו בניו של אהרן ולמה מזכיר ביום הכפורים אלא מלמד שכשם וכו'. לומר שכשם שיום הכפורים מכפר שהוא עצומו של יום עם שיחסר ממנו כל מכשיריו, כך מיתתן של צדיקים כבני אהרן שמהם ילמוד לכל שאר צדיקים וידוע כי בחטאם מתו (ע"ש בארוכה).

[26]  וע"ד המבואר בשיטת הרמב"ם דעצמו של יוה"כ מכפר לשבים--ראה לקו"ש חכ"ז אחרי ב' ועוד.