Hasibah, Y'rushalmi, and Raaviyah

A while ago I once commented how greater proliferation of Yerushalmi will cause a shift - a paradigm shift - of how we view Halachah and Minhag.
Here is a likely case of just such a nexus between Minhag Ashkenaz and a Yerushalmi
---------------
I wish to gratefully acknowledge my colleague R Arie Folger who is a fellow-traveller in the World of Classical Minhag Ashkenaz for collaborating with me on this piece. We are working on connecting all the dots.
Also, I wish to acknowledge the contribution of R Abe Weschler for getting me an electronic copy of the Raaviyah text.
---------------
That Hasibah is required at the seder seems axiomatic See EG Mishnah P'sachim 10:1
The question here is - what are its parameters?
The Bavli and SA take it for granted that it implies reclining in just a certain way.
The Y'rushalmi says that Hasiba is in order not to eat like a an "eved" standing up
When I first saw this Y-lmi it occurred to me to connect it to the following Raaviyah.
The Raaviya claims hasibah is optional in societies in which dining bederech herut does not require "reclining"
The usual meaning in other contexts in Sha"s is "formal dining" [courtesy of my colleague RES]. In Roman times that might have implied reclining on mini-couches, but the main point was dining in a formal matter - a M'sibah.
The question is - is there any nexus between Raaviya of Ashkenaz and the Yerushalmi? It's a very tempting proposition but the text of the Raaviyah does not necessarily suggest that connection. Nevertheless, an unconscious connection does make sense.
Alternatively, even if Raaviyah is 100% independent of this Y-lmi, would the Y-lmi add a snif to be lenient in 2 cases? Namely -
1. Women l'chatchilah who decline to recline?
2. Men b'diaavad - who forgot to recline?
Due to Blackberry limitations, I usually paste the Hebrew texts at the end in order not to mess up standard formatting

Texts
Mishnah
מסכת פסחים פרק י
י,א ערב פסחים סמוך למנחה, לא יאכל אדם עד שתחשך. אפילו עני שבישראל, לא יאכל עד שיסב; לא יפחתו לו מארבעה כוסות של יין, ואפילו מן התמחוי.
Yerushalmi

מסכת פסחים פרק י
דף סח,א פרק י הלכה א
אמר רב לוי ולפי שדרך עבדים להיות אוכלין מעומד וכאן להיות אוכלין מסובין להודיע שיצאו מעבדות לחירות.

Bavli
פרקדן לא שמיה הסיבה הסיבת ימין לא שמה הסיבה ולא עוד אלא שמא יקדים קנה לוושט ויבא לידי סכנה אשה אצל בעלה לא בעיא הסיבה ואם אשה חשובה היא צריכה הסיבה בן אצל אביו בעי הסיבה איבעיא להו תלמיד אצל רבו מאי ת"ש <אמר> [דאמר] אביי כי הוינן בי מר זגינן אבירכי דהדדי כי אתינן לבי רב יוסף אמר לן לא צריכתו מורא רבך כמורא שמים מיתיבי עם הכל אדם מיסב ואפילו תלמיד אצל רבו כי תניא ההיא בשוליא דנגרי איבעיא להו שמש מאי תא שמע דאמר ריב"ל השמש שאכל כזית מצה כשהוא מיסב יצא מיסב אין לא מיסב לא שמע מינה בעי הסיבה שמע מינה ואמר ר' יהושע בן לוי נשים חייבות בארבעה כוסות הללו
דף קח,ב גמרא שאף הן היו באותו הנס א"ר יהודה אמר שמואל ארבעה כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי מזיגת כוס יפה שתאן חי יצא שתאן בבת אחת יצא השקה מהן לבניו ולבני ביתו יצא שתאן חי יצא אמר רבא ידי יין יצא ידי חירות לא

Raaviya
Raaviyah on Massekhet Pesachim 525:
ראבי"ה ח"ב - מסכת פסחים סימן תקכה ד"ה ונכנס לבית
וחוזר לביתו, ויושב בהסבה . ובזמן הזה שאין רגילות בארצינו <להסב> שאין רגילות בני חורין להסב ישב כדרכו:
It is cited in Hagahot Maimoniot, Hilkhot Chametz uMatzah 7:2 as well.
Thank You RAW
------

SA O"Ch 472:1-7
סימן תעב - דיני הסיבה וארבע כוסות, ובו ט''ז סעיפים
א. יהיה שלחנו ערוך מבעוד יום כדי לאכול מיד כשתחשך ואף אם הוא בבית
המדרש יקום מפני שמצוה למהר ולאכול בשביל התינוקות שלא ישנו אבל לא יאמר
קידוש עד שתחשך:
ב. יסדר שלחנו יפה בכלים נאים כפי כחו ויכין מקום מושבו שישב בהסיבה
דרך חירות. הגה: ואפילו עני שאין לו כרים ישב על הספסל (מרדכי ריש פרק
ערבי פסחים):
ג. כשהוא מיסב לא יטה על גבו ולא על פניו ולא על ימינו אלא על שמאלו
(ואין חילוק בין אטר לאחר) (טור בשם רש''י ותרומת הדשן סימן קל''ו):
ד. אשה אינה צריכה הסיבה אלא אם כן היא חשובה. הגה: וכל הנשים שלנו
מיקרי חשובות (מרדכי ריש פרק ערבי פסחים ורבינו ירוחם) אך לא נהגו להסב
כי סמכו על ראבי''ה דכתב דבזמן הזה אין להסב (דברי עצמו):
ה. בן אצל אביו צריך הסיבה אפילו הוא רבו מובהק תלמיד לפני רבו אינו
צריך הסיבה אפילו אינו רבו מובהק אלא אם כן יתן לו רבו רשות ותלמיד חכם
מופלג בדורו אף על פי שלא למד ממנו כלום חשוב כרבו ואינו צריך הסיבה
(ודוקא כשאוכלין על שלחן אחד אבל אם אוכל על שלחן בפני עצמו צריך להסב):
ו. השמש צריך הסיבה:
ז. כל מי שצריך הסיבה אם אכל או שתה בלא הסיבה לא יצא וצריך לחזור
לאכול ולשתות בהסיבה. הגה: ויש אומרים דבזמן הזה דאין דרך להסב כדאי הוא
ראבי''ה לסמוך עליו שבדיעבד יצא בלא הסיבה (אגודה פרק ערבי פסחים). ונראה
לי אם לא שתה כוס שלישי או רביעי בהסיבה אין לחזור ולשתות בהסיבה דיש בו
חשש שנראה כמוסיף על הכוסות אבל בשני כוסות ראשונות יחזור וישתה בלא ברכה
(מנהגים) וכן באכילת מצה ולכתחלה יסב כל הסעודה (מהרי''ב):

Thank You RAF

Shalom,
RRW