שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן נח
בדבד דיש וואשער להגעלה לפסח כ"א מנ"א תשכ"ו. מע"כ ידידי הרב הנכבד מהר"ר דוד סטאווסקי שליט"א רב בקאלומבוס.
הנה בדבר דיש וואשער אם רשאין להגעיל מחמץ לפסח, ידע כתר"ה שיש שני מינים אחד מפארצעלאיי ואחד שהוא ממתכות שנקרא אלומיני, ואותו שהוא מפארצעלאיי אין רשאין להגעיל אף אם יוכלו לנקות היטב שלא יהיה שום חשש בעין, ואותו שהוא מאלומיני יכולין להגעיל אם יוכלו לנקות היטב אחר המעל"ע, וההגעלה תהיה דוקא קודם הפסח וגם טוב שתהיה בזמן היתר אכילה דחמץ. והמים שיגעילו יהיה חם יותר מכפי הרגילות להשתמש להדחת הכלים, ולפי המנהג צריך שיהיו רותחים ולכן יניחו בתוך הדיש וואשער אבן מלובן או ברזל מלובן ואח"כ ישפוך מים החמין שהולך להדיש וואשער שברוב הפעמים הם רק ק"פ גאר"ד ולרותחין הוא בחום של רט"ו לכל הפחות, ומכיון שיעברו מים החמין על האבן והברזל המלובן יהיו רותחין כהעצה שנזכר ברמ"א סימן תנ"א סעיף ו'.
וכן הדין בדיש וואשער שהודחו בו כלים שבשלו ואכלו בהם טרפות ושאר איסורין. ובדיש וואשער כשר והנידון הוא אם יכולין להדיח בו כלי בשר וכלי חלב בזה אחר זה, הנה מכיון שהוא נ"ט בר נ"ט דהיתרא שאין לחוש מצד הבליעה דבשר שהיו בתוך הכלים שנפלטו לתוך המים והבליעו זה בהדיש וואשער וכן לא להבליעה דכלי החלב, אלא מצד חשש הבעין שמא נשאר שם באיזה מקום, לכן צריך שהדבר שעומדין עליו הכלים יהיו שנים אחד מיוחד לכלי בשר ואחד מיוחד לכלי חלב כי כשנשאר עליהם איזה בעין הרי יגע בכלים אבל אם נשאר על הדיש וואשער בעצמו שהוא על כל סביביו אין לחוש כי אף שנשאר הרי יתבטל בכמה אלפים, ונזכר דין זה בספרי אגרות משה באיזה מקום.
ומה ששמעתי שיש חוששין על כלים שנעשו מאלומיני שמא לא יועיל להם הגעלה שאומרים שיש שם איזה תערובות שלא ממתכות, הנה מאחר שאנו מגעילין אחר מעל"ע שאף בלא הגעלה הוא רק אסור מדרבנן נמצא שאף אם יש ספק בזה הוא רק ספק דרבנן, ובפרט שאפשר שאינו ספק כלל, וגם יש ספק לאידך גיסא דשמא אינו בולע כלל דהם שיע טובא לפי מראית עינינו, אין מקום להחמיר בהגעלה לכלים אלו, וכשהן בני יומן והם כלי ראשון היה מן הראוי להחמיר אבל אין מנהגנו להגעיל כלים שהן בני יומן.
ידידו,
משה פיינשטיין.
Best Regards,
RRW
No comments:
Post a Comment