Public Candle Lighting - 2

R Eitan Kupietzky :

Topic A
Saying a B'rachah on a "Public Lighting"

בשאלה חתן המתחתן באחד מלילות חנוכה, האם יש טעם להדליק באולם השמחות של החתונה  וכן כיצד על אורחיו ועליו לנהוג במצות ההדלקה?
א.      כתב הבית יוסף, באו"ח סימן תרעא אות ז:
"ומ"ש שמניחין נר חנוכה בבית הכנסת. נראה שתיקנו כן מפני האורחים שאין להם בית להדליק בו וכמו שתיקנו קידוש בבית הכנסת משום אורחים דאכלו ושתו בבי כנישתא (עי' לעיל סי' רסט) וכן כתב הכל בו (סי' מד ד ע"א) וכתב [עוד] טעם אחר שהוא כדי לפרסם הנס בפני כל העם ולסדר הברכות לפניהם שיש בזה פרסום גדול להש"י וקידוש שמו כשמברכין אותו במקהלות וזה לשון הריב"ש בתשובה (סי' קיא) המנהג הזה להדליק בבית הכנסת מנהג ותיקין הוא משום פרסומי ניסא כיון שאין אנו יכולין לקיים המצוה כתיקונה להדליק כל אחד בפתח ביתו מבחוץ מפני שיד האומות תקיפה ומברכין על זה כמו שמברכין על הלל דראש חדש אף על פי שאינו אלא מנהג (עי' לעיל סי' תכב קכב.) ומכל מקום באותה הדלקה של בית הכנסת אין אדם יוצא בה וצריך לחזור ולהדליק כל אחד בביתו עכ"ל".
מדברי הבית יוסף עולה שיש שלוש טעמים להדלקה בבית הכנסת,
1)     מפני אנשים שאין להם בית.
2)     כדי לפרסם הנס.
3)     מפני שא"א להדליק בחוץ ואין פרסום הנס כראוי.
בבשו"ע כתב דמדליקין ומברכין משום פרסומא ניסא ומסיף הרמ"א שם שאין אדם יוצא ידי חובתו בנרות הללו.
מדברי הריב"ש בתשובתו עולה שמברכים משום מנהג. לכן נראה שבאולם שמחות ראוי ויפה להדליק נרות חנוכה לפרסומא דניסא כדי לגדל שמו ית' ברבים. אך אין לברכך משום דמנהג ליכא. וכן כתבו החכם צבי, סימן פח, הציץ אליעזר, חלק טו סימן ל ובחלק כב סימן לז. ועיין דברי הראשון לציון הגר"ע יוסף שליט"א ביביע אומר, חלק ז או"ח סימן נז, שהביא דברי מו"ר הגרשז"א זצ"ל שאין לברך ובהמשך דבריו הביא את דברי הגר"י רוזנטל זצ"ל, משנת יעקב הל' חנוכה עמ' רס, שכתב כן לברך עיין שם בדבריו וכן בדברי הגר"א וייס שליט"א, בקובץ דרכי הוראה ה'תשס"ו קובץ ד' עמ' עח. ופתח עיניך וראה את מעשי שליחי חב"ד הקדושים המדליקים ברחובות בברכה בקול רעש גדול. [הוספה משנת ה'תשע"ד: אך שמעתי בשיעור ממו"ר הרב יעקב יוסף זצ"ל בשמו של הרב יוחנן גוראריה שליט"א, רבה הראשי של חולון, שהיה בן בית בביתו של הרבי האחרון של חב"ד זצוק"ל, שדעתו של הרבי היה לא לברך ברחובה של עיר. והוסיף ששמע תאמר "מנהג הוא, ובמקום מנהג אין אומרים ספק ברכות להקל", כפי שאנו למדים מדברי תרומת הדשן לד ועוד הרבה ראשונים ואחרונים, אין הדבר כן שאין זה בגדר מנהג. כפי שכותב רבי חיים מפלאג'י בשם סבו החקרי לב, שרק במנהג קדום אמרים "במקום מנהג אין אומרים ספק ברכות להקל".]
מתוך דברינו נראה שיש להדליק נרות חנוכה בפרהסיה משום דפרסומא ניסא טובא איכא. אך אין לברך והמברך יש לו על מי לסמוך.

Topic B - the Timing of Lighting

א.      הבבלי במסכת שבת דף כא עמ' ב אומר:
"מצוותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק".
נחלקו הראשונים בזמן משתשקע החמה, הרא"ש מסביר שמדובר מסוף השקיע היינו צאת הכוכבים ואילו הגאונים מתחילת השקיעה. להלכה פסק השו"ע, שם בסי' תרעב סע' א, שמדליקים מצאת הכוכבים. אך הגר"א שם פסק שמדליקים משקיעת החמה. ועי' דברי במקום אחר בנידון דידן.
לכן עם החתונה מתחילה אחרי צאת הכוכבים נראה שאם יש מספיק זמן להדליק בשקיעת החמה ראוי לכל המשתתפים בשמחה להדליק בשקעה. שאף לשו"ע יוצא ידי חובתו לכתחילה עיין בדברי הביה"ל ד"ה ולא מקדימים.
במקרה שאין אפשרות להדליק בזמן השקיעה ישנם שלוש אפשרויות שונות,
1)       ידליק בפלג המנחה.
2)       ימנה שליח.
3)       ידליק מאוחר.
לדינה נראה שידליק כאפשרות השלישית, הדלקה מאוחרת.
הסיבה לדבר היא משום שנראה מלשון השו"ע, סימן תרעב סע' א, שרק עם אין אפשרות אחרת ידליק אז, "ויש מי שאומר שאם הוא טרוד יכול להקדים מפלג המנחה ולמעלה", ומסביר המשנ"ב, שם ס"ק ב, "ר"ל שלא יהיה לו פנאי אח"כ", כלומר, אם יש לו זמן אח"כ ידליק אז. לכן עדיף לא להדליק כאפשרות הראשונה, בפלג המנחה שהיא דעת יחיד.
באפשרות השניה כתב הרא"ש, בפסחים פרק א סימן י, "ולהדליק נר של חנוכה אף על גב דאפשר לעשות ע"י שליח אורחא דמילתא הוא שכל אדם מדליק בביתו מפני חביבות הנס". ועיין בדברי המשנ"ב, סימן תרעז ס"ק יב, שאע"פ שאשתו של אדם יכולה להדליק עבורו "מצוה בו יותר מבשלוחו". וכן מפסיד הברכה כדברי המג"א, סי' תרעו ס"ק ד, שאין השליח מדליק עבור בעל הבית בברכה. ועי' בדברי מו"ר הגרשז"א זצ"ל, שו"ת מנחת שלמה תנינא סימן נח אות ד, שהאריך בזה.
ההסבר לעדיפות האפשרות השלישית היא מפני שבבלי במסכת שבת, דף כא עמוד ב, מבואר שזמן הדלקת נרות חנוכה היא משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק. הרמב"ם, הלכות חנוכה פרק ד הלכה ד, פסק שאין להדליק אחר זמן "עד שתכלה וכו'", מפני שעבר זמן המצוה. לעומתו הרא"ש, שם פרק ב סימן ג, פסק, "דלדידן שאנו מדליקין נר חנוכה בפנים ואין היכרא אלא לבני בית אין להקפיד שבזמן הזה שאנו מדליקים בפנים והיכר הנס הוא רק לבני הבית, אין צריך לחוש" לזמן "עד שתכלה וכו'". השו"ע, סימן תרעב סעיף ב, פסק כדברי הרמב"ם לכתחילה אך בדיעבד מדליק והולך כל הלילה. המשנ"ב, שם ס"ק יא, מדגיש שניתן להדליק בברכה כל הלילה רק עם יש משהו ער. עיין דבריו בשער ציון שם ס"ק יז. וכן פסק הערוך השולחן שם סעיף ז. חשוב להוסיף שבימינו הזמן של "כלתה הרגל מן השוק" שונה ממה שהיה בזמן חז"ל. בימינו אנשים לא חוזרים כחצי שעה אחרי צאת הכוכבים, כבימי חז"ל, אלא אנשים חוזרים מן עבודתם מאוחר יותר וכן אנשים יוצאים מאוחר לבלות וחוזרים אחרי אחד לפנות בוקר.
לאור האמור על בני השמחה להדליק כשיחזרו לביתם בגמר השמחה.


Kol Tuv,
RRW